סמואל מור, צילום מתיאו בריידי סמואל מורס היה צייר פורטרטים אמריקאי מוכשר, בוגר ייל, שהתפרנס בדוחק. בשנת 1825 בעת שהיה רחוק מביתו לר...
 |
| סמואל מור, צילום מתיאו בריידי |
סמואל מורס היה צייר פורטרטים אמריקאי מוכשר, בוגר ייל, שהתפרנס בדוחק. בשנת 1825 בעת שהיה רחוק מביתו לרגל עבודה, נוצרה לאישתו הסתבכות רפואית קשה בעת לידת ילדם השלישי. ועד שהדבר נודע למורס, ועד שהוא הגיע חזרה לביתו, אישתו כבר ניפטרה וניקברה.
כדי להתגבר על אבלו, מורס הפליג להשתלם באמנות בארופה, בדרכו חזרה על האוניה לאמריקה בשנת 1829, הוא התוודע לחוקר צארלס תומס ג'קסון, שהסביר לו את עקרונות האלקטרומגנטיות, ועל יכולתו של האות החשמלי לנוע על גבי כבל מתכת. מורס חשב שזאת יכולה להיות דרך מצויינת לקצר זמן להעברת הודעות, וכבר על האוניה הוא רשם את הסקיצות הראשונות למכשיר המורס, ולמה שהוכר אחר כך כשפת מורס, ובהמצאתו הניח את הבסיס לטלקומוניקציה. בשנת 1838 מורס ביקר בפריס, הפעם כממציא מוכר וידוע, בקבלת פנים בשגרירות האמריקאית בפריס, הציגו לפניו את לואי דגאר, שהזמין אותו לסטודיו שלו להכיר לו את המצאתו האחרונה שהלהיבה את צרפת, הדגארטייפ. דגארטייפ הוא האבטיפוס של המצלמה המודרנית, המכשיר פועל על עקרון הקאמרה אובסוקורה (תא אפל), ולוכד את האובייקטים על גבי לוח זכוכית מצופה בחנקת כסף, זמן החשיפה לצילום היה כ 25 דקות, דבר שאיפשר לצלם עצמים דוממים, אך הקשה מאד על צילום אנשים בעלי חיים או עצמים בתנועה.
 |
| דגארטייפ 1839 |
מורס מאד התלהב מההמצאה, והחליט לפתוח את הסטודיו הראשון לצילום בארה''ב, הסטודיו לא הצליח מבחינה כלכלית, באותם ימים כדי לצלם פורטרט היתה דרושה חשיפה של בין 20 ל 30 דקות, כך שהעלות היתה גבוהה ואחוזי ההצלחה היו נמוכים. אבל הסטודיו היה לסדנת ניסויים ששיכללה ושיפרה את הטכנולוגיה הצילומית, ולמעשה איפשרה לצלם את הפורטרט הראשון בהיסטוריה אותו הצגתי בפרק הקודם, ולבית הספר שהכשיר את גדולי הצלמים האמריקאים של המאה ה 19 כמו מתיאו בריידי, שצילם את הפורטרט של מורס המופיע בפוסט.
בעקבות מספר ארועים בצרפת, הוסרו הפטנטים שהגנו על הדגארטייפ, והוא נפתח לשימוש לכל, שיגעון הצילום התפשט במהירות אדירה בארה''ב, ובשנת 1941 כבר היו 100 אולפני צילום בניו יורק בלבד.
תגובות